שאלות ותשובות

תלוי במקרה- במידה ויש צורך במי מלח אז הטיפול יהיה באינהלציה,

אך אם יש צורך במרחיבי סמפונות (ונטולין) ובסטרואידים בשאיפה (פליקסוטייד או קייואר) עדיף משאף- משום שהיעילות זהה, אך המינון שניתן נמוך יותר , ופחות מהתרופה נספג בדם- מה שמוריד באופן משמעותי את הסיכון של תופעות לוואי (דופק גבוה, רעד, פטרת בלשון, פריחה מסביב לפה)

אסתמה זו בהחלט המחלה השכיחה ביותר שגורמת לשיעול ממושך, אך יש מצבים נוספים כגון זיהום חיידקי בדרכי האוויר שדורש טיפול אנטיביוטי, שיעול פסיכוגני, רפלוקס מהושט שגורם לשיעול, נזלת כרונית המגרה את רפלקס השיעול בשל טפטוף ללוע וסיבות נוספות. 

ברונכוסקופיה היא פעולה פולשנית המתבצעת בהרדמה בבית החולים, שבמהלכה ניתן להסתכל על דרכי האוויר ולבדוק אם האנטומיה שלהם תקינה, לבדוק שאין הצרות לא תקינה בקנה או בסימפונות, ניתן לבדוק את דרכי האוויר העליונות והלוע- במידה ויש חשד לחסימת דרכי אוויר עליונות (דבר הגורם לקול שאיפתי המכונה סטרידור). ואם יש ריבוי הפרשות מוגלתיות אפשר לשאוב ולשלוח לבדיקת חיידקים או ווירוסים. 

בדיקה זו חשובה בבירור דלקות ריאה חוזרות ( במיוחד אם הם כל הזמן באותו המקום) , לבירור סטרידור שלא משתפר, לפתיחה של תמטים בריאות ( אובדן נפח של חלק מהריאה), אם יש חשד לשאיפת גוף זר לריאות, לבירור מומים מולדים בריאה ולעיתים כאשר יש נזק לדופן הסמפונות (ברונכיאקטזות).